הי לכם,
לא משנה איך קוראים לי, עדיף ככה. אני אחת מאותן נערות ליווי. יש לי חברה שרית, וגם היא משתייכת לקהילה של נערות ליווי. וזה הסיפור שלה – שרית עמדה ליד הלימוזינה עם המזוודה והנהג בזמן שהמטוס הפרטי הגדול נסע לעצירה והמנועים נסחררו. הדלת נפתחה והקצין הראשון של המטוס ירד וניגש אל השער.
"את בטח מיס שרית? מר ווינסלו שלח אותנו להביא אותך בחזרה לבוסטון לסוף השבוע. בבקשה בואי איתי; תן לי לקחת את המזוודה שלך." טייס המשנה הנהן לנהג שאסף והסיע את אמבר לשדה התעופה הכללי. שרית הלכה אחריה בכמה מילים, טיפסה במדרגות למטוס הפרטי בהרגשה כמו נסיכה מדומה. טייס המשנה קיפל את הדלת מאחוריהם, הנהן לטייס שלא עזב את מושבו, ואז חזר אל אמבר. "אנחנו נמריא ישירות; הבוס אמר לנו לא לבזבז שנייה בלהביא אותך אליו. בבקשה שמור על חגורת הבטיחות שלך כל הזמן, השירותים שם, יש מטבחון קטן והצטיידתי בכמה כריכים ומשקאות. עבורך שאתה יכול לבחור אחרי שהגענו קרוב לגובה. כרית המושב שלך יכולה להיות מתקן ציפה, והדרך היחידה לצאת היא איך נכנסת או על ידי משיכת החלון מעל הכנף כפי שאתה רואה לפי ההוראות האלה. אם מסכות החמצן יורדות, שימו אותה מהר. זו הטיסה המוקדמת. אנחנו יוצאים לדרך תוך שניות. אני אחזור". הוא נעלם בתא הטייס.
לשרית אפילו לא הייתה הזדמנות לומר דבר. היא התבוננה במעלה המעבר הצר של המטוס כשטייס המשנה התיישב על מקומו ורץ דרך איזשהו רשימת בדיקה עם הטייס בזמן שהם נוסעים במונית. המנועים התגברו, המטוס זז והסתובב, ואז הם המריאו. שרית הייתה דבוקה לחלון. היא טסה בעבר אבל מעולם לא במטוס כה יוקרתי, פרטי ומפנק, וכאן היא הייתה הנוסעת היחידה במטוס יוקרה כששני טייסים מוכשרים הובילו אותה מפלורידה למסצ'וסטס לבלות את סוף השבוע עם מייק. בשלב מסוים טייס המשנה חזר, הגיש לאמבר חליל שמפניה וכמה כריכי תה. הוא הסביר קצת יותר על הטיסה, ואז עזב אותה כדי לחזור לתא הטייס. המטוס המלוטש סחף בחן לנחיתה בשדה התעופה הנסקום בבפדפורד מחוץ לבוסטון, קצת יותר משעתיים וחצי לאחר מכן. לימוזינה מתיחה נמשכה לצד המטוס בדיוק כשאמבר התחילה לרדת במדרגות. הדלת נפתחה ומייק יצא עם חיוך מאוזן לשנייה.
הוא עטף את שרית בזרועותיו ונישק אותה בהמון תשוקה, תאווה ואהבה. "אני כל כך שמח שאת כאן. אני רוצה להראות לך את חיי כאן למעלה, ואז נעשה לנו קצת כיף לשוטט בעיר." הלימוזינה הביאה את הזוג לאזור מרכז העיר, ועצר מול בניין משותף מדהים, עם שוער, שוער, אנשי אבטחה ורצפות וקירות שיש שעלולים להבייש את הרומאים. שרית התפעלה במידה ראויה. מעלית שיקוף העלתה את בני הזוג לקומה העליונה שבה היה למייק את הפנטהאוז. לא הייתה דלת כניסה; דלתות המעלית נפתחו ישירות אל סלון מרווח שהשקיף על כמה גורדי שחקים אחרים ועל נמל בוסטון. מרחוק יכלה שרית לראות את שדה התעופה לוגאן ואת המטוסים נוחתים וממריאים.
"זה מרהיב," שיבחה שרית, כשהיא הפכה לזרועותיו האוהבות של מייק. "אני יכולה לראות שהשתמשת בכספי הבונוס שלך לטוב. על המקום כתוב 'וואו' על כולו". "בכל פעם שאת רוצה להיות כאן, פשוט תבואי. תביאי גם את החברים שלך אם את רוצה. אני רוצה שתחשבי על זה שלך." שרית משכה את מייק לאחת הספות שמשקיפה על הנוף המרשים. "בוא ושב. אני צריכה להגיד לך משהו."
מייק ישב והביט בשרית בדאגה. שרית נופפה בזרועה סביב השפע בפנטהאוז, "מייק, גדלתי במשפחה צנועה מאוד – ענייה למעשה. אז, כל זה… קצת מהמם. אני לא רוצה שתחשוב שאני" מ' אחריך בשביל הכסף שלך או משהו. בפעם האחרונה שראיתי אותך אמרתי לך לא לשלם לי, אבל אז השארת לי עוד מעטפה. אני ממש לא רוצה את הכסף שלך; אני לא חופרת זהב או אפילו קרוב אני פשוט לא יודעת מה… איך…"…